תנ"ך על הפרק - ישעיה א - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ישעיה א

335 / 929
היום

הפרק

חֲזוֹן֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֧הוּ יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖הוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃שִׁמְע֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְהַאֲזִ֣ינִי אֶ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּ֑ר בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃יָדַ֥ע שׁוֹר֙ קֹנֵ֔הוּ וַחֲמ֖וֹר אֵב֣וּס בְּעָלָ֑יו יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע עַמִּ֖י לֹ֥א הִתְבּוֹנָֽן׃ה֣וֹי ׀ גּ֣וֹי חֹטֵ֗א עַ֚ם כֶּ֣בֶד עָוֺ֔ן זֶ֣רַע מְרֵעִ֔ים בָּנִ֖ים מַשְׁחִיתִ֑ים עָזְב֣וּ אֶת־יְהוָ֗ה נִֽאֲצ֛וּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל נָזֹ֥רוּ אָחֽוֹר׃עַ֣ל מֶ֥ה תֻכּ֛וּ ע֖וֹד תּוֹסִ֣יפוּ סָרָ֑ה כָּל־רֹ֣אשׁ לָחֳלִ֔י וְכָל־לֵבָ֖ב דַּוָּֽי׃מִכַּף־רֶ֤גֶל וְעַד־רֹאשׁ֙ אֵֽין־בּ֣וֹ מְתֹ֔ם פֶּ֥צַע וְחַבּוּרָ֖ה וּמַכָּ֣ה טְרִיָּ֑ה לֹא־זֹ֙רוּ֙ וְלֹ֣א חֻבָּ֔שׁוּ וְלֹ֥א רֻכְּכָ֖ה בַּשָּֽׁמֶן׃אַרְצְכֶ֣ם שְׁמָמָ֔ה עָרֵיכֶ֖ם שְׂרֻפ֣וֹת אֵ֑שׁ אַדְמַתְכֶ֗ם לְנֶגְדְּכֶם֙ זָרִים֙ אֹכְלִ֣ים אֹתָ֔הּ וּשְׁמָמָ֖ה כְּמַהְפֵּכַ֥ת זָרִֽים׃וְנוֹתְרָ֥ה בַת־צִיּ֖וֹן כְּסֻכָּ֣ה בְכָ֑רֶם כִּמְלוּנָ֥ה בְמִקְשָׁ֖ה כְּעִ֥יר נְצוּרָֽה׃לוּלֵי֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הוֹתִ֥יר לָ֛נוּ שָׂרִ֖יד כִּמְעָ֑ט כִּסְדֹ֣ם הָיִ֔ינוּ לַעֲמֹרָ֖ה דָּמִֽינוּ׃שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה קְצִינֵ֣י סְדֹ֑ם הַאֲזִ֛ינוּ תּוֹרַ֥ת אֱלֹהֵ֖ינוּ עַ֥ם עֲמֹרָֽה׃לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי׃כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִי־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי׃לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה׃חָדְשֵׁיכֶ֤ם וּמוֹעֲדֵיכֶם֙ שָׂנְאָ֣ה נַפְשִׁ֔י הָי֥וּ עָלַ֖י לָטֹ֑רַח נִלְאֵ֖יתִי נְשֹֽׂא׃וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃רַחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ׃לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה׃לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּֽכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־יִֽהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃אִם־תֹּאב֖וּ וּשְׁמַעְתֶּ֑ם ט֥וּב הָאָ֖רֶץ תֹּאכֵֽלוּ׃וְאִם־תְּמָאֲנ֖וּ וּמְרִיתֶ֑ם חֶ֣רֶב תְּאֻכְּל֔וּ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים׃כַּסְפֵּ֖ךְ הָיָ֣ה לְסִיגִ֑ים סָבְאֵ֖ךְ מָה֥וּל בַּמָּֽיִם׃שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹֽא־יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם׃לָכֵ֗ן נְאֻ֤ם הָֽאָדוֹן֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲבִ֖יר יִשְׂרָאֵ֑ל ה֚וֹי אֶנָּחֵ֣ם מִצָּרַ֔י וְאִנָּקְמָ֖ה מֵאוֹיְבָֽי׃וְאָשִׁ֤יבָה יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וְאֶצְרֹ֥ף כַּבֹּ֖ר סִיגָ֑יִךְ וְאָסִ֖ירָה כָּל־בְּדִילָֽיִךְ׃וְאָשִׁ֤יבָה שֹׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה׃צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃וְשֶׁ֧בֶר פֹּשְׁעִ֛ים וְחַטָּאִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְעֹזְבֵ֥י יְהוָ֖ה יִכְלֽוּ׃כִּ֣י יֵבֹ֔שׁוּ מֵאֵילִ֖ים אֲשֶׁ֣ר חֲמַדְתֶּ֑ם וְתַ֨חְפְּר֔וּ מֵהַגַּנּ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּֽם׃כִּ֣י תִֽהְי֔וּ כְּאֵלָ֖ה נֹבֶ֣לֶת עָלֶ֑הָ וּֽכְגַנָּ֔ה אֲשֶׁר־מַ֖יִם אֵ֥ין לָֽהּ׃וְהָיָ֤ה הֶחָסֹן֙ לִנְעֹ֔רֶת וּפֹעֲל֖וֹ לְנִיצ֑וֹץ וּבָעֲר֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם יַחְדָּ֖ו וְאֵ֥ין מְכַבֶּֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
חזון ישעיה וכו'. אפשר דזו תוכחה לשבט יהודה שבאו מיהודה שקידש שם שמים וקפץ לים וגם יושבים בירושלם כסא ה' ויש השראת שכינה וירושלם של מטה מכוונת כנגד ירושלם של מעלה והיא פלטין של מלך וגם ראו שהמלך כשהוא צדיק שוקט ובוטח וניצול מכל צרה וכשהוא רשע יבואו עליו צרות ומלחמות והוא פלא איך לא ישיתו לב להני תלתא. וז"ש חזון ישעיה חזון קשה וכי תימא אמאי בלשון חזות שהוא קשה. לז"א אשר חזה על יהודה גזע יהודה שקידש ש"ש. ועל ירושלם משכן השכינה. ועוד בימי עוזיה יותם חזקיהו דהיו צדיקים וה' עמם. ועוזיהו כשרצה להקטיר נצטרע. ואחז מוקף צרה ויגון. ומכל זה היה להם להשכיל ליראת אלהים. ותהי להפך לכך היה חזות קשה: שמעו שמים והאזיני ארץ. כי הם עדים בדבר כמש"ה ואעידה בם את השמים ואת הארץ. ולא תימא דודאי קיימו ישראל התורה מהשמים והארץ שהם קיימים שאם לאו היה חוזר העולם לתהו ובהו כמו שהקשו התוספות פ"ק דע"ז. לז"א בנים גדלתי על הר סיני שקבלו התורה ושמים וארץ קיימים על קבלת התורה כמו שתירצו התוספות שם א"נ אפשר בנים גדלתי במעמד הר סיני שנטלו התורה ובתורה יכולים לבטל יצה"ר. ועוד ורוממתי בבית המקדש שיקריבו קרבנות ויתכפר להם ולא היו מתודים ולא עשו כלום. וז"ש והם פשעו בי כי ביטלו התורה והקרבנות בלי ודוי וכונה: ידע שור קונהו וכו'. הראשונים פירשו במעשה דישראל שמכר שור לגוי והשור לא רצה לחרוש בשבת וא"ל הגוי שהוא מקח טעות ואמר ישראל המוכר באזן השור עד עתה היית שלי ואני ישראל שומר שבת ועתה מכרתיך לגוי שאינו שומר שבת וצריך לחרוש בשבת ותכף קם השור וחרש. וא"ל הגוי כשפים עשית לשור. וא"ל כך וכך אמרתי. ונתגייר הקונה וקרו ליה בן תורתא וז"ש ידע שור קונהו. וחמור אבוס בעליו כמ"ש בחמורו דר' פנחס ן' יאיר שלא אכל טבל עד כאן שמעתי. ויש להוסיף קצת דרצה להוכיחם על השבת דהוא שקול ככל התורה ושומרו אפי' עע"ז נמחל לו. וגם על מאכלות אסורות דמטמאים הגוף וחמירי מאד וע"ז אמר ידע שור קונהו דהשור לא רצה לחרוש בשבת והם מחללים שבת. והחמור לא רצה לאכול טבל והם אוכלים מאכלות אסורות וגורי האר"י ז"ל כתבו ידע שור קונהו זה הפ' נאמר על העגל ולכן ר"ת י'דע ש'ור ק'ונהו ו'חמור ישק"ו שהיו נושקים אותו ואז היו שפתותיו מוזהבות כמשז"ל. ואמנם השם שהיה כתוב בטס שהשליכו ערב רב הוא שם יל"י והוא ר"ת י'שראל ל'א י'דע כי בשם זה העלה משה רבינו ע"ה ארונו של יוסף וזהו ר"ת ע'מי ל'א ה'תבונן על"ה כי בו נאמר עלה שור ושם זה גימטריא ן' רמז לן' ש"ב ואכמ"ל: עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל. אפשר במ"ש בשבת דף קי"ט אמר רב יהודה לא חרבה ירושלם אלא שביזו בה ת"ח וכו' ע"ש ופירשנו בעניותנו כי כל מה שהחמירה תורה בכבוד ומורא ת"ח הכל הוא לכבודו יתברך דוקא שאם הת"ח מכובדים וכלם נוהגים כבוד בת"ח ושום א' לא יזלזל בהם ונותנים לב שיתפרנסו בכבוד בלי שום זלזול. מזה נמשך שיראים המון העם לחטוא מסיבת הת"ח ואם ת"ח ישמע או יראה אחד מההמון שחוטא מוכיחו ואם אינו שומע גוער בו ודיבר אתו משפט ונמצאו כל המון העם שומרים התורה. אמנם אם עשירי עם והגדולים המיוחדים שבעם אינם נוהגים כבוד בת"ח ומזלזלים בהם ומדברים בגנותם והם טורחים למצוא טרף לביתם באופן שאינם חשובים כלל לעיני ההמון מזה נמשך דההמון חוטאים בפרהסיא ואינם יריאים מהת"ח. והת"ח יריאים להוכיחם כי כבר ידעו בעצמם שהם מזולזלים בעיני ההמון ותדיר הם מספרים בגנותם והם בצער גדול על המחיה ועל הכלכלה. ועוד רעה חולה כי נערי ישראל צמחי"ם בצאתם בראותם כי תופסי התורה מזולזלים דבקו צערי"ם להביא טרף לביתם הם פורשים מהתורה ומתמעטת התורה. וז"ש עזבו את ה' כלומר כבוד ומורא ת"ח דנפקא לן מאת ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים וכתב מהרי"ל ז"ל בריש תשובותיו דאהבת תלמידי חכמים ודאי דריש מואהבת [את] ה' אלהיך והחידוש הוא ליראה עיין שם באורך. וזהו שאמר עזבו את ה' דלא היו יראים ומכבדים לת"ח הרמוז באת ה'. ומזה נמשך נאצו את קדוש ישראל דעברו עבירות בפרהסיא ולא היו יראים וגם אין מי שיוכיחם. נזורו אחור דגם מה שתקנו לפנים וביררו ניצוצי הקדושה נטמעו מחדש וחזרו לקלקל. ודרך הלציי אפשר כי תיבת רוחא שצריך לתקן הרוח ע"י הלימוד. קלקלו ומן רוחא נעשה למפרע אחור ובמקום תקון היה קלקול: מכף רגל ועד ראש. יש מי שפירש מרגל סוכות עד ראש השנה אין בו מתום שחוטאים ובראש השנה מהרהרים תשובה עד הרגל וחוזרים לקלקולם: לא זורו. אפשר לא זורו כשהנביאים מתנבאים ולא חובשו בחרבן ולא רככה בשמן בגלות: למה לי רוב זבחכם. דעיקר הקרבן לשוב בתשובה ובעומד במרדו אין מועיל הקרבן: ואם תמאנו ומריתם וכו' כי פי ה' דבר. פירשו גורי האר"י ז"ל דלא תימא דזה דרך הגזמה ראו כי פי ה' דיבר בברכת יצחק כי ברך ליעקב וזרעו ונתן לו כל טוב העולם אם יהיו טובים ואח"כ אמר לעשו והיה כאשך תריד ועל חרבך תחיה וזהו חרב תאכלו כי פי ה' דיבר שהיה רוח הקדש בפי יצחק: איכה היתה לזונה קריה נאמנה. יש מי שפירש במ"ש דרובן בגזל ומעוטן בעריות ומי שהוא נזהר במה שהרוב נכשלים ודאי שנזהר במה שהרוב נשמרים וזהו הפלא איכה היתה לזונה שהוא חטא דהמיעוט נכשלים. והיא קריה נאמנה הנשמרת מגזל דהרוב נכשלים: ציון במשפט וכו'. אפשר לפי הפשט של הסוד דציון רומז למ' במשפט שהוא ת"ת תפדה כמש"ה אקים את סוכת דוד. ואח"כ בשבילה נצא מהגלות וז"ש ושביה ישראל השבים מהגלות בצדקה בעבור השכינה הנקראת צדקה. וגורי האר"י ז"ל פירשו כמה דרכים עד"ה עיי"ש:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך